|
התערוכה הראשונה "הולך וגובר" בהשתתפות יהושע גריפית, צבי טולקובסדקי ואבנר כץ, באוצרותו של רוני גריפית. בתערוכה עבודות על נייר של יהושע גריפית, צבי טולקובסקי ואבנר כץ ז"ל, המתארות את העולם כפי שהם ראו אותו במהלך יצירתם. שלושת האמנים מציעים לצופים להיחלץ מתוך ממדי האסון ומשטף המידע הבלתי פוסק וההולך וגובר של דימויים חזותיים ובמקום זאת לעבור למרחב אחר של תקשורת, אמנותי, כמרחב בטוח לעיכול, לתקווה, לעבר ולעתיד.
אפשר לראות בציורים גם אספקט תיעודי של הלך רוח ונפש, הסיפור הביוגרפי האישי ובמידה רבה גם הקולקטיבי. מימין ומשמאל, בחוויה מיד ראשונה ושנייה בישראל, הדימויים בתערוכה מקבלים משמעות חדשה בצל המלחמה, של שיתוף גורל מתוך גלויות מתקופה אחרת שמגיעות אלינו עכשיו, מה הן מספרות? התערוכה מוצעת לקהל הרחב כמרחב לעיכול, לתקווה, לעבר ולעתיד.
הצבע האדום הוא הנושא המשותף המקשר בתערוכה "שני וארגמן" בין האמנים עמליה רובין ושלומי בן יקר באוצרותו של רוני ראובן. עמליה רובין שהתה בשנה האחרונה בשוויץ השלווה וקפצה למספר גיחות קצרות לארץ הגועשת והמפולגת. נפשה החצויה מקבלת ביטוי בעבודותיה שהן למעשה דיוקנאות של הנפש. יערות מכושפים אפלים, יצורים ספק תמימים, שדונים וזדוניים, תקוות חיים וצמיחה לצד אימה וקורבנות. כוח הכבידה לעומת ציפה מנותקת. לצבע האדום תפקיד נכבד בעבודותיה, לעתים בוטה ולעתים כתם שהתבקש להיות מונח בדיוק שם... במקום המדמם. האמן שלומי בן יקר שלצידה, מתמודד עם עומקיו של הצבע האדום בסגנון מופשט ומרגש. ייצוגים של האדום מההיבט הרגשי, האמפטי של אהבה ותשוקה לצד החלק הכואב, הפצוע. רמזים לדמויות אדם ולמצבים חברתיים: האישה המכופפת, יחיד מול רבים, האדם הבודד.
בקיר האמנית "שכבות שיקוף" באוצרותו של רוני ראובן, מציגה האמנית יעל סגל דימויים הנאספים על ידי חקירת טקסטורות שונות של זיכרון. כוח הדימויים שלה מתקבל על ידי פעולת בניית קולאז`ים דרמטיים, תיאטרליים, לעתים סוריאליסטים, המשפיעים בו זמנית על המוח והאינטלקט, כמו גם, בעיקר, על המגירות הרגשיות של הצופה. בסידרה "שכבות שיקוף" מציעה משמעות כפולה. מצד אחד היא מתייחסת למראה, כאובייקט המשקף את המציאות המדומה, שבה היא משתמשת לבניית הסטים של עבודתה. מצד שני, היא עצמה, כאישה וכאמנית, מגלה סודות דרך שכבות הזיכרון והזמן.
בנוסף ממשיך להתעדכן "קיר תגובה" באוצרותו של רוני ראובן. מצב הלוחמה שניכפה על עם ישראל במתקפת הפתע של החמאס, גרם לאבדות ולנפגעים רבים מאוד. כמות בלתי נתפסת על הדעת של חיילים, אזרחים, קשישים, נשים וטף שנטבחו באכזריות, נפצעו או נלקחו בשבי ללא מידה של אנושיות, יצרה מציאות איומה ואכזרית שלא ידענו כמותה מאז קום המדינה. אמנים מהארץ ומהעולם נתבקשו להגיב למצב בישראל ולשלוח עבודות בגודל 4A, בכל מדיה אפשרית. קיר המבטא את רחשי הלב, מועקות ומראות קשים לצד אופטימיות ותקווה, את כובד התחושות ואולי מקל עליהן ולו במעט. תערוכה "יש לי משהו להראות לכם" בשיתוף המכון החינוכי הישראל ע"ש יאנוש קורצ`אק מציגים ילדים ובני נוער המשמיעים את קולם ומציירים את האקטואליה שלהם ואת אשר על ליבם בתקופה האחרונה. הם הראו למתבוננים בציורים מה הם חשים ועל מה הם חושבים – התקופה הקשה והמורכבת עוברת גם עליהם, וראוי שנשמע מה קורה להם בפנים. הציורים מטלטלים, מפחידים, מצביעים על תקווה גדולה לעתיד, לשקט ולשלווה, ועל הביטחון בחיילי ישראל המגנים, מראים הרבה עצב, מצוירים ברגישות גדולה, ולעיתים בסערת רגשות.
הסדנה לאמנות, שדרות דואני 25, יבנה. חנייה חופשית. הכניסה חופשית. נעילת התערוכות: 30.1.24 (27.11.23)
|
